קיסל קיטרינג סנטר בע"מ נ' קיבוץ גבעת השלושה אגודה שיתופית ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה כספית לתשלום פיצויים בסך 7,000,000 ₪

התובעת, קיסל קיטרינג סנטר הגן הרומי בע"מ (להלן: "התובעת"), הפעילה משנת 1999 גן אירועים בשם "הגן הרומי" על מקרקעין השייכים לנתבע 1 - קיבוץ גבעת השלושה (להלן: "הקיבוץ"). הנתבעים 2-9 הינם נציגי הקיבוץ, אשר ניהלו מטעמו משא ומתן עם התובעת ביחס להקמת גן אירועים חדש, תחת הגן הקיים, על מקרקעי הקיבוץ.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, זמן קצר לאחר תחילת הפעלתו של גן האירועים התברר כי במתחם הגן קיימים קשיים תכנוניים שונים ואף התנהלו הליכים פליליים נגד הקיבוץ ונגד חלק מהנתבעים במסגרת חוק התכנון והבניה ורישוי עסקים. בתמצית, טוענת התובעת כי הקיבוץ ונציגיו התחייבו להסדיר את המצב התכנוני של המקרקעין ופעלו יחד עם התובעת על מנת לאפשר לה להמשיך ולהפעיל את עסקה במקום למשך שנים רבות.

3.במקביל למאמציהם המשותפים להסדיר את המצב התכנוני של המקרקעין, ניהלו הצדדים משא ומתן מתקדם לשם הקמת גן אירועים חדש על המקרקעין ואף הגיעו להסכמות בעניין. לטענת התובעת הסכמותיהם ביחס להקמת גן האירועים החדש הבשילו לכדי הסכם מחייב ואף עוגנו על גבי מסמך עקרונות מחייב המהווה לשיטתה "זיכרון דברים או לחילופין שלב סופי במשא ומתן". התובעת טוענת כי הנתבעים נסוגו מן ההסכמות בחוסר תום-לב מוחלט ותוך גרימת נזקים כבדים לתובעת.

4.לחילופין, נטען כי הקיבוץ פרש מהמשא ומתן בשלב סופי תוך הפרת חובת תום הלב המוטלת על צדדים המנהלים משא ומתן. הנתבעים 2-9, אשר ניהלו את המשא ומתן מטעם הקיבוץ, הטעו את התובעת והציגו לפניה מצגים כוזבים עת שפיתו אותה להשקיע סכומי עתק בגן האירועים הקיים תוך הצגת מצג לפיו יוסדר המצב התכנוני של המקרקעין, הן ביחס לגן האירועים החדש והן ביחס לגן האירועים הקיים. בגין התרמית המיוחסת להם, התובעת עותרת להרמת מסך ההתאגדות של הקיבוץ ולחיובם האישי של הנתבעים 2-9 בנזקיה. לחלופין טענה, כי יש לחייבם בגין רשלנות.

5.התובעת מבקשת שבית המשפט יאכוף את עסקת הקמת גן האירועים החדש בהתבסס על מסמך העקרונות, או לחילופין, יאכוף עליה עסקה דומה ביחס למקרקעין ששיטחם אינו קטן מ-5 דונם. עוד היא מבקשת, כי בית המשפט יורה לקיבוץ לחתום על בקשה לשימוש חורג במקרקעין להמשך הפעלת גן האירועים הקיים וכן יורה למנהל מקרקעי ישראל להקצות את הקרקע להקמת גן אירועים חדש. נוסף לאלה, התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים 1-9 בסעד כספי בסך של 7,000,000 ₪ בגין השקעותיה בגן האירועים הקיים, אובדן הכנסות עתידיות ונזקיה הצפויים וכן פיצוי כללי בגין הפרת התחייבויות, עגמת נפש, פגיעה בשם טוב ועשיית עושר לא במשפט.

6.הנתבעים הכחישו את טענות התובעת ולשיטתם "מסמך העקרונות" שאליו מפנה התובעת אינו הסכם מחייב כלל ועיקר והדבר עולה מתוכנו. לטענת הנתבעים, עניינים עקרוניים רבים כלל לא הוסדרו במסגרת המשא ומתן ואין כל קביעה לגביהם במסמך העקרונות. כך למשל, נעדר המסמך פרטים בדבר תקופת החוזה, התמורה הכוללת, שטח הקרקע נשוא העסקה ולמעשה המסמך אינו מזהה את הנכס נשוא העסקה כלל. לטענת הנתבעים, גם בעיניה של התובעת מסמך העקרונות לא היווה הסכם מחייב ובמסמכים שנערכו לאחר מועד עריכתו של מסמך העקרונות, טענה התובעת כי "רק הסכם חתום יחייב את הצדדים".

7.הנתבעים מכחישים גם את טענת הפרישה ממשא ומתן בחוסר תום לב המופנית כלפיהם. לטענתם, הקמתו של גן אירועים חדש אינה יכולה לצאת אל הפועל משני טעמים עיקריים: האחד, החלטה מס' 1163 של מועצת מקרקעי ישראל, אשר התקבלה במהלך ניהול המשא ומתן בין הצדדים, הביאה להפחתה משמעותית בגודל השטח שעמד לרשות הקיבוץ להקצאה למטרות תעסוקה משטח של כ-28 דונם לשטח של כ 15.5 דונם בלבד. לטענת הנתבעים, מדובר בשינוי נסיבות חיצוני שנכפה על הצדדים ואשר אינו מאפשר את השלמת העסקה, כפי שתוכננה עד לאותו מועד.

טעם שני נעוץ לטענת הנתבעים בהתנהגותה והתנהלותה של התובעת ונציגיה במהלך המשא ומתן, אשר הובילו את הקיבוץ למסקנה כי הוא אינו מעונין בקשר עסקי עמה.

8.אשר לטענות בדבר מצג שווא ותרמית, נטען, כי הקיבוץ לא התחייב ולא יכול היה להתחייב בפני התובעת כי המצב התכנוני במקרקעין יוסדר, שכן מדובר בהליכים המצויים מחוץ לשליטתו. בנוסף, טוענים הנתבעים כי אף לשיטתה של התובעת, היה ידוע לה על קשיים תכנוניים רבים במקרקעין ועל כן טענתה כאילו עובדות אלה הוסתרו ממנה, נעדרת בסיס.

המחלוקת שבין הצדדים-

9.כעולה מכתבי טענות הצדדים, חזית המחלוקת כפי שהוגדרה, נעוצה בשאלת כריתתו של הסכם מחייב ביחס להקמתו של גן אירועים חדש בשטח הקיבוץ. אין מחלוקת כי הצדדים ניהלו משא ומתן לצורך הקמת גן האירועים. המחלוקת נוגעת לתוקפו של מסמך עקרונות שנערך ביום 11/11/2007 (נ/93 בנספחי הנתבעים). בעוד התובעת, מצד אחד, טוענת כי מסמך העקרונות הינו הסכם מחייב, טוענים הנתבעים כי אין הוא אלא שלב במשא ומתן.

שאלה נוספת שיש לבחון היא שאלת תום הלב של הקיבוץ בניהול המשא ומתן עם התובעת והאם הוצגו בפני התובעת מצגי שווא ביחס להקמת הגן החדש ולהמשך הפעלתו של הגן הקיים.

דיון והכרעה –

בחינת קיומו של הסכם בין הצדדים-

10.בראשית הדברים אציין, כי על אף טענתה של התובעת בכתב התביעה בדבר כריתתו של הסכם מחייב בין הצדדים, דומה כי היא נסוגה מטענה זו במסגרת סיכומיה ואין היא טוענת עוד לקיומו. תחת זאת, ביכרה התובעת טענה חלופית לפיה הושגו בין הצדדים "הסכמות מחייבות" במסגרת "שלב אחרון במשא ומתן" (סעיף 1 בסיכומי התובעת), הסכמות, שלכאורה הקיבוץ לא היה רשאי לסגת מהן. בטענה זו, מבקשת התובעת באופן פרדוקסאלי לאחוז את המקל משני קצותיו. מצד אחד, היא טוענת להסכמות מחייבות ומצד שני, היא מאשרת כי הסכמות אלה הינן חלק ממשא ומתן שנוהל בין הצדדים, דהיינו, חלק מאותו תהליך ארוך ומורכב אשר בסופו עשוי להשתכלל חוזה בין הצדדים, אך עם זאת - עלול שלא להכרת חוזה כאמור.

11.סעיף 1 בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול".

סעיף 2 בחוק החוזים המגדיר מהי הצעה, קובע:

"פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירות דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול, ההצעה והפניה יכול שתהיה לציבור".